מהמגרש לחיים

מה מניע אותנו להמשיך גם כשאין קהל? מבט על הקשר בין מוטיבציה פנימית, ספורט והיכולת להתמיד, לצמוח ולהתפתח לאורך זמן.

מה פנדלים יכולים ללמד אותנו על הרגע שבו עדיף לעצור ולא לפעול?

כשאנחנו חושבים על מנהיג, לרוב עולה לנו דמות דומיננטית, כריזמטית, כזו שמובילה מקדימה. אבל זה לא תמיד הסיפור.כשהייתי נער, הקפטן של קבוצת הנוער היה אלעד. לא דמות טיפוסית לקפטן. שקט, לא צועק, לא מחפש את הבמה. ובכל זאת, היה בו משהו שגרם לי לחשוב: בשבילו אני מוכן לתת הכל. הענווה, החברות והדוגמה האישית שלו היו עבורי מודל למנהיגות.

האם אנחנו שואפים למצוינות – או פשוט לתוצאה? איך בונים סביבה שמצמיחה גם הישגים וגם אנשים שלמים?